לֵב לָדַעַת

כתבים · שלום בית

למה היא צועקת?

האדם הקרוב אליך ביותר נוגע במקומות שבנפשך שאיש אחר אינו מגיע אליהם. ומי יודע, אולי לשם כך בדיוק הוא עומד שם.

· 6 דקות קריאה · תורגם מאנגלית

תוכן הענינים12 פרקים
  1. בן הזוג כמראה
  2. “גם אויביו”
  3. הילד המכעיס אותך
  4. העולם בנוי לגלות את המדות
  5. עומק ענין ה”עזר”
  6. הערה חשובה
  7. הגבורה האמיתית
  8. מ”אתה תוקף אותי” ל”ה׳ מראה לי דבר”
  9. התכלית אינה נישואין של שלוה גמורה
  10. שבע המדות
  11. “כל מה דעביד רחמנא לטב עביד”
  12. השינוי האמיתי

יסוד עמוק טמון בלשון שבה מתארת התורה את הנישואין:

אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ

בראשית ב, יח

ויש לשאול: אם עזר היא, מה הוסיפה התורה במילה “כנגדו”? ותירץ רבי אלעזר בגמרא:

זָכָה — עוֹזַרְתּוֹ, לֹא זָכָה — כְּנֶגְדּוֹ

יבמות סג.

זכה, היא עוזרת לו. לא זכה, היא עומדת כנגדו.

הגדרה נפלאה היא של הנישואין. שהרי העוזר הגדול ביותר של האדם אינו תמיד מי שמניח את דעתו. לפעמים מי שעוזר לך יותר מכולם הוא מי שמראה לך היכן עוד עליך לגדול.

בן הזוג כמראה

אדם חוזר לביתו, ואשתו כועסת עליו. היא מתחילה לצעוק.

והתגובה הטבעית באה מיד: “למה את צועקת עלי?”

ומעתה הוויכוח משתנה. היא אומרת דבר, והוא מצדיק את עצמו. היא מגביהה קולה, והוא מגביה את קולו. היא תוקפת, והוא משיב מלחמה. ותוך שלשים שניות נשכח הענין שהתחילו בו, ועכשיו הם מתווכחים על עצם הוויכוח.

אבל יש דרך אחרת. יכול הוא לעצור רגע ולשאול:

“קודם שאצדיק את עצמי, מה זה מעורר בתוכי?”

אולי הוא מרגיש שאין נוהגים בו כבוד, או שאינו ראוי. אולי אינו יכול לשאת ביקורת. אולי הוא צריך שכל סובביו יאשרו שהוא עושה את מלאכתו כראוי, משום שבנה את ערך עצמו על כך שיחשבוהו למוצלח. אולי הוא ירא מאד לטעות, או לאכזב אדם אחר.

ופתאום נעשה הוויכוח למראה. כעסה אינו עוד דבר לא נעים שקורה לו. הוא גילה דבר מה בתוכו.

אין זה אומר שכל דבריה צודקים. אין זה אומר שצעקות ראויות, או שעליו לקבל עלבון וביזיון. כוונת הדבר עמוקה יותר:

גם מרגע שאינו מושלם אוכל ללמוד היכן נפשי עדיין צריכה תיקון.

“גם אויביו”

כתיב במשלי:

בִּרְצוֹת ה׳ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ

משלי טז, ז

וחז״ל דרשו על פסוק זה דבר מפליא. אמר רבי יוחנן:

אוֹיְבָיו — זוֹ אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ״

ילקוט שמעוני, רמז תתקנד

(והפסוק שהביא הוא במיכה ז, ו.)

ואין כוונת חז״ל שהאשה אויב ממש. הם מלמדים אותנו דבר על תפקידה של ההתנגדות בחיי האדם. הקרוב אליך ביותר הוא אולי הרואה את חולשותיך בבירור יותר מכולם. ומפני שהוא הקרוב ביותר, נוגע הוא במקומות שבנפשך שאיש אחר אינו מגיע אליהם.

הילד המכעיס אותך

ואין הדבר נוגע לנישואין בלבד. זהו אחד מסודות החינוך הגדולים.

אדם שיש לו חמשה ילדים, וכל אחד מעורר בו צד אחר. אחד מעורר את קוצר רוחו. השני את פחדו. השלישי מגלה את רצונו לשלוט, את חוסר בטחונו בעצמו, או את גאותו.

ולמה? משום שכל ילד נוגע במקום אחר בנפש האב שעדיין לא נשלם.

האב חושב: “הילד הזה מוציא אותי מדעתי.”

ושאלה עמוקה ממנה: “מה יש בילד הזה שאינני יכול לשאת?”

אפשר שהילד צריך להשתנות. אבל אפשר שגם האב צריך להשתנות. וזו לעתים קרובות העבודה הנסתרת שבחינוך.

העולם בנוי לגלות את המדות

רגילים אנו לחשוב שתכלית החיים היא שהכל יתנהל על מי מנוחות: שלום בית, ילדים נוחים, הצלחה בפרנסה, בריאות טובה. ואין בכך כל רע להנות מכל אלו.

אבל התורה מלמדת מבט אחר. תכלית החיים אינה בעיקר להיות בנחת. התכלית היא להיעשות אדם אחר. לתקן את המדות. שלא יהיה נשלט על ידי הישות. לגדול בענוה, בסבלנות ובאמונה. להיות פחות תלוי בהסכמת הבריות, ויותר דבוק בה׳.

ולחיים יש דרך מועילה מאד להראות לנו היכן אנו עומדים. הם מעמידים לפנינו אנשים המעוררים אותנו: בן זוג, ילד, הורה, חבר לעבודה, שכן. מי שמדבר יותר מדי, או מי שאינו שומע. מי שמבקר אותנו, או מי שאינו עושה את רצוננו.

ופתאום אנו מגלים:

“חשבתי שאני סבלן. מסתבר שלא.”

“חשבתי שיש לי בטחון. מסתבר שאני צריך את הסכמת כולם.”

“חשבתי שאני עניו. מסתבר שאינני יכול לשאת שאני טועה.”

“חשבתי שאני מושל בכעסי. מסתבר שרק כשהכל הולך כרצוני.”

אין זו כשלון. זו ידיעה. הדבר המעורר נעשה כלי לאבחנה.

עומק ענין ה”עזר”

ואולי יש ב”עזר כנגדו” עומק נוסף. בן הזוג אינו רק מי שעוזר לך להשלים את מלאכתך. הוא עוזר לך להיעשות האדם שאתה צריך להיות.

לפעמים העזרה היא בתמיכה. לפעמים בעידוד. ולפעמים, בין בידיעה בין שלא בידיעה, בכך שהיא מראה לך היכן אתה עדיין קטן.

לכן גם ההתנגדות עצמה יכולה להיות עזר. מה שעומד כנגדך אולי עומד שם בשבילך.

המראה אינה מעליבה אותך כשהיא מראה ששערך פרוע. היא רק מראה את המציאות. ולפעמים האנשים הסובבים אותנו נעשים מראות חיות.

הערה חשובה

אסור שהרעיון הזה יעשה לתירוץ להנהגה שאינה בריאה.

אם בן הזוג צועק, מעליב, מבזה, מאיים או נוהג באכזריות, אין התורה דורשת מאיש להעמיד פנים שכך ראוי. התבוננות בעצמו אין פירושה האשמה עצמית.

אפשר לומר: “התנהגותה אינה כשורה.” ובאותה שעה לשאול: “מה זה מגלה עלי?”

שניהם יכולים להיות אמת. התכלית אינה להחליט שהשני תמיד צודק. התכלית היא שהצמיחה שלי לא תהיה תלויה בכך שהשני התנהג בשלמות.

גם כשהשני טועה, עדיין אני בוחר מה אלמד מזה.

הגבורה האמיתית

אמרו חז״ל:

אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ

אבות ד, א

הגבורה האמיתית אינה להתגבר על אדם אחר. היא להישאר מונהג על פי התורה כשהישות שלך נפגעה.

כל אחד יכול לצעוק בחזרה. כל אחד יכול להצדיק את עצמו ולהוכיח שהשני טועה. הקשה מזה הוא לומר:

“אני כועס. אני פגוע. תוקפים אותי. ואף על פי כן אבחר מי אני רוצה להיות.”

אדם שאינו יכול לשאת ביקורת אינו בן חורין. הוא נשלט על ידי כל מי שמבקר אותו: כיון שאמרו עליו דבר, הוא מוכרח להגיב.

אבל מי שערכו בא לו מה׳ יכול לשמוע דבר כואב ולשאול: “האם יש כאן משהו בשבילי?” אינו צריך להגן מיד על כבודו, כי זהותו אינה תלויה בנצחון בוויכוח. היא באה מה׳.

מ”אתה תוקף אותי” ל”ה׳ מראה לי דבר”

זה אולי אחד השינויים הגדולים שאדם יכול לעשות.

במקום “למה היא עושה לי את זה?” ישאל: “על מה נותן לי ה׳ הזדמנות לעבוד?”

במקום “למה הילד הזה מקשה עלי כל כך?” ישאל: “איזו מדה מגלה בי הילד הזה?”

במקום “למה אינם מניחים לי לנפשי?” ישאל: “מה בענין ההתנגדות עדיין לא למדתי לשאת?”

אין זה עושה אותנו לחסרי מעש. עדיין אנו קובעים גבולות, מדברים, מתקנים התנהגות, ושומרים על עצמנו ועל משפחותינו. אבל תחת כל זה מתפתחת בנו שכבה שניה של מודעות: מה מתרחש בתוכי?

התכלית אינה נישואין של שלוה גמורה

זה משנה את ההגדרה של נישואין מוצלחים.

אין אלו נישואין שבהם איש אינו כועס לעולם, או ששני בני הזוג מאשרים זה את זה תמיד, או שאין בהם אי־נוחות כלל.

נישואין מוצלחים יכולים להיות כאלו ששני בני אדם נעשים מזוככים יותר בזכות הקשר. שנים הלומדים סבלנות, ענוה ומחילה. לומדים לדבר זה עם זה. לומדים לוותר על הישות ולחדול מן הצורך לנצח. לומדים לבטוח בה׳.

הנישואין נעשים בית מדרש לנפש.

ואולי זו אחת הסיבות שהנישואין קשים כל כך. אין הם רק שותפות להנאה. הם אחד מבתי המלאכה החזקים ביותר שברא הקב״ה לזיכוך האדם.

שבע המדות

והדבר מתקשר לתמונה רחבה יותר. עבודתו הפנימית של האדם היא תיקון המדות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. וכל קשר שבין אדם לחברו יכול להיעשות מקום לעבודה זו.

בן הזוג יכול ללמדני גבורה, איפוק. ילד יכול ללמדני חסד, לתת בלי לבקש דבר בחזרה. אדם קשה יכול ללמדני הוד, ענוה. מריבה יכולה ללמדני תפארת, איזון במקום קצוות. נסיון החוזר ונשנה יכול ללמדני נצח, התמדה. ומי שאינני יכול לשלוט בו מלמדני לבטל את עצמי.

ולאט לאט נעשה האדם פחות מפוזר. פחות מונהג על ידי תגובותיו, פחות תלוי בהסכמה מבחוץ. יותר מיושב, יותר עניו, יותר דבוק בה׳.

“כל מה דעביד רחמנא לטב עביד”

בגמרא שנו משמו של רבי עקיבא:

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵיד״

ברכות ס:

ורבי עקיבא לא רק לימד זאת, אלא חי זאת. לילה אחד לא נתנו לו אכסניה בעיר, ולן בשדה. בא הרוח וכיבה את נרו, בא חתול ואכל את תרנגולו, בא אריה ואכל את חמורו. ועל כל אחד אמר: “כל מה דעביד רחמנא לטב עביד”. באותו לילה בא גייס ושבה את העיר. ובלא נר, בלא תרנגול ובלא חמור שיגלו את מקומו, ניצל.

והלימוד אינו רק שיום אחד תדע למה אירע הדבר הרע. עמוק מזה:

אינני צריך לראות את התמונה כולה כדי לבטוח שה׳ עושה בזה דבר.

וזה כולל את האנשים שבחיי. לפעמים מי שמצער אותי אינו שם רק כדי לצער אותי. לפעמים הוא חלק מעבודת ה׳ שלי.

השינוי האמיתי

האדם שעדיין לא נתבגר שואל: “איך אגרום שכולם יפסיקו לעורר אותי?”

מי שמתחיל לגדול שואל: “למה כל כך קל לעורר אותי?”

ולבסוף: “מה רוצה ה׳ שאהיה על ידי זה?”

אלו חיים אחרים לגמרי. בן זוגך אינו רק מי שאתה גר עמו. ילדיך אינם רק אנשים שצריך לנהל, וחבריך לעבודה אינם רק אנשים שצריך לסבול. הם נעשים חלק מסדר הלימוד.

הקב״ה העמיד סביבך אנשים המגלים אותך לעצמך.

ואולי זה אחד החסדים הגדולים שבבריאה, כי אי אפשר לתקן מה שאינך רואה. לפעמים הם מראים לנו באהבה, ולפעמים בכאב. לפעמים הם צודקים, ולפעמים טועים. ובין כך ובין כך יכולים אנו לשאול אותה שאלה: “מה רוצה ה׳ שאקח מזה?”

ואולי אז נעשה ה”עזר כנגדו” לעזר באמת. לא שהעומד כנגדי תמיד מקל עלי את החיים, אלא שעל ידי העומד כנגדי הקב״ה עוזר לי להיעשות מי שהוא רוצה שאהיה.

התכלית אינה חיים שאין בהם כאב. התכלית היא אדם שיכול לפגוש כל מה שקורה לו ולעשותו לעוד צעד אל הדביקות בה׳.

שיתוף המאמר

הדפסה כגליון

בחלון ההדפסה בחרו Save as PDF כדי לשמור עותק.

Esc לסגירה